פסק-דין בתיק פר"ק 2424-09

מונחת בפני בקשה שהגיש מפרקה של חברת גיבור ספורט אקטיב בע"מ (להלן: "המפרק") לחייב פרקליט שנשכר בידי החברה, ערב קריסתה, בהשבה אישית של כספים, נוכח מספר טענות קשות המועלות כנגדו. זאת, בטענות הן להעדפת נושים, והן למה שנראה הלכה למעשה כתביעה לחיוב אישי בהתאם לסעיף, 374 לפקודת החברות.

1.                  השאלות העומדות להכרעה בנסיבות המקרה דנן, עוסקות למעשה בהיבטים משפטיים ועובדתיים של נסיון להשתת אחריות אישית בהתאם לסעיף 374 לפקודת החברות. זאת ועוד; המקרה שבפני שונה מן המקרה ה"רגיל" בו הנתבע הינו מנהל או בעל מניות אשר שימש כ"הנהלה המקורית" של החברה לאורך זמן, והפיק טובות הנאה אישיות מרווחיה וקיומה. הנתבע במקרה הנוכחי הינו  עורך-דין, אשר מפאת שמו המקצועי ומומחיותו בענייני חברות בקשיים, נשכר על-ידי החברה ערב קריסתה לנסות ולסייע במאמצי הבראה, ובסופו של דבר המשיך ופעל גם מול המפרק.

לשון אחר; אף אם אקבל, ולו במידת מה ולצורך הדיון את טענת המפרק, כי הפרקליט הנתבע התערב ושימש גם בתפקידים ניהוליים, הרי שאין הדבר משנה את העובדה כי הוא היה ונותר גורם שנשכר מבחוץ, בלא מניות בחברה ובלא טובת הנאה אישית שהוא מפיק מעסקיה, מלבד שכר-טרחה קבוע ומוסכם מראש.

2.                  נקודת מפתח זאת יוצרת קושי - בעיקר ברמת ההוכחה ובדיקת ההגיון שמאחורי הטענות (קרי, מאחורי הפעולות הנפסדות המיוחסות למשיב בידי המפרק). זאת בעיקר מקום בו ההאשמות כנגד המשיב - בעיקר ההאשמה לגביה נטושה מחלוקת עובדתית, אין עניינה נטילת נכס מנכסי החברה לכיסו האישי של המשיב .  אלא מעין שותפות בהעדפת נושים, אשר הנהנה ממנה הינו צד ג' - אחד מספקי החברה; כך, כאשר לא הוכח בנסיבות המקרה, ולו לכאורה, קשר עסקי או טובת הנאה שקיבל המשיב מאותו ספק.

3.                  לגופו של עניין, הרי לאחר שהמפרק חזר בו משתיים מתוך ארבע הטענות עליהן התבססה הבקשה במקור (ובנסיבות המקרה ונוכח מסכת העובדות כפי שהיא עולה מן התיק, טוב עשה כאשר פעל כך), נותרו הלכה למעשה שתי האשמות בגינן נדרש המשיב להשיב כספים מכיסו האישי לקופת הפירוק.
האחת : הטענה כי עצם שכר הטרחה שגבה הינו בגדר העדפת נושים.
האחרת : הטענה כי המשיב שיתף פעולה ואחראי בעקיפין להעדפת נושים. זאת נוכח העובדה כי מלאי גרביים ניתן - אמנם לשם הובלה ואחסון - לידי ספק שטען לחוב כלפיו, וזה כמסתבר מעל באמון שניתן לו, ומכר את הגרביים שלא כדין, אגב ששלשל את הכספים לכיסו.

4.                  המחלוקת הראשונה הינה מחלוקת משפטית, אשר דומה כי פתרונה ברור ומובן מאליו.
אכן, אין מחלוקת כי המשיב התקשר עם החברה סמוך מאד לקריסתה בחוזה, שניתן ללכת לשיטת המפרק ולהגדיר אותו כחוזה הדומה ל"אספקת שירותים" - אף אם משפטיים, ארגוניים וניהוליים, להבדיל מאספקת טובין. אלא מאי? אין כל צורך להכביר מילים, וחזקה על המפרק כי אף הוא יודע היטב, כי סמיכות הזמנים שבין התקשרות וביצוע תשלום לספק לבין המועד הקובע של הקריסה, הינה אמנם אחד התנאים היוצרים העדפת נושים, אולם אין די בה לכשעצמה .
שאלה זו, של ההבדל בין תשלומים מותרים לאסורים ב"דמדומי ערב הקריסה", נידונה בהרחבה בפש"ר 1149/03 בשא 20041/03 טישמן נ' טיבון ויל; אין לי אלא לאמץ את כל שנאמר שם כחלק בלתי נפרד מהחלטתי זו. בקצירת האומר, אחזור ואבהיר כי האבחנה היסודית הינה בין תשלום שוטף , שהוא מותר, כל עוד הוא אכן בא לשרת מטרה לגיטימית; לבין החזר חובות עבר (כולל ובעיקר כאשר הספק מתנה את השירות השוטף באותו החזר), שיכול להחשב כהעדפת נושים. אבחנה זו, נעוצה בתובנה כי דין אשר יסווג באורח גורף כל תשלום של החברה ערב קריסתה כהעדפת נושים בטלה, יביא למצב בו איש לא ירצה להתקשר, לסייע או לספק שירותים לחברה הנראית בקשיים - דבר אשר יביא, Ex-ante, לכך כי גורלן של חברות כאלו יחרץ מראש, גם אם אובייקטיבית היה סיכוי כי תתאוששנה ותחזורנה לפעילות סדירה.

5.                  המקרה שבפני הינו במובהק, בגדר סוג המקרים הראשון, אשר אך לעיתים נדירות מאד יחשב כהעדפת נושים. עניין לנו בחברה בקשיים, אשר התקשרה עם פרקליט שנחשב בעיניה כבעל מוניטין בתחום הבראת חברות, כדי שיספק לה שירותים משפטיים ואף יתערב בניהולה באורח שיאפשר לה להשתקם.

אין, ולא נטען, חוב עבר לטובת המשיב, אשר היה קיים עובר להתקשרות בה סוכם שכר-הטרחה, ונפרע אגב אותם תשלומים;

אין, ולא נטען, אף קשר קודם - בין אם משפחתי, עסקי או אחר בין הצדדים, אשר יהפוך את התשלום למשיב ל"מהלך סיבובי" אשר ישמור על כספי החברה בידי בעלי המניות או מקורביהם.
לא בכדי, הדין אינו נוטה למנוע מחברה בקשיים לשכור שירותים משפטיים, כולל להתנגד לבקשות פירוק; ושכר-טרחה ששולם לעורכי דין בעניין זה, אפילו נעשה הדבר במצב בעייתי בהרבה, כגון התנגדות משפטית שהוברר כי לא היה בה ממש, לא יחשב להעדפת נושים ולא יהיה מקום לתבוע את השבתו. זאת, מלבד מקרים חריגים וקיצוניים, כגון מקום בו משולם שכר חסר פרופורציות באורח כזה, אשר מעורר חשד כי מדובר בהסכם למראית עין המסווה הברחת נכסים גרידא, בעיקר לידי פרקליט שכבר היה מקורב לחברה או לבעלי השליטה בה טרם אותו הסכם.

כזאת לא הוכח, ולו לכאורה, במקרה שבפני; יוצא, כי אין מנוס מלקבוע כי נסיונה של חברה להתקשר עם פרקליט שיסייע להבראתה, הינו לגיטימי, וכל עוד לא שימש מסווה לגביית חובות קודמים, הרי ששכר-טרחה המשולם במסגרתו נכנס לדלת אמותיו של "תשלום שוטף"; אי לכך, אין הוא מהווה העדפת נושים, ואין נפקא מינא אם מצויים אנו בתקופה בה דרישת חובות עבר מצד ספקים אחרים לא נענתה, מחשש להעדפות נושים.